<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"ד</h1>
<h2>דף מא.</h2>
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כגון המשתחוה לבהמת חבירו ואפי' שעשה בה מעשה כגון ששחטה לשם ע"ז או נסך יין, ודוקא ישראל דאמרינן לצעורי קא מכוין אבל גוי או ישראל משומד אוסר דבר שאינו שלו אפילו במעשה כל דהו כך פשוט בחולין. ומה שכתבתי שישראל אינו אוסר דבר שאינו שלו, פרש"י אפילו שעושה בו מעשה גדול, ורבינו חיים פירש דמיירי שעשה בו מעשה קטן דאם עשה בו מעשה גדול אסרו. ופרש"י עקר דאפילו במעשה גדול אינו אוסר, וכן הסכימו רוב הפוסקים. ולפרש"י שפי' בסוגית הגמ', אם יש לו בו שותפות אוסר דבר שאינו שלו. ולפי' התוס' אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו יש לו שותפות בו אמרינן לצעורי קא מכוין, וכן כתב הרמב"ם בטהרות [הל' טומאת מת] פ"י [ה"ה] בדין בית הפרס, וכן הסכימו רוב הפוסקים. כל זה פשוט בחולין ובע"ז.
